נשק אותי למוות

אישה רצה יחפה על כביש מבודד, מנסה לעצור מכונית. כך מתחיל "נשק אותי למוות", הפילם נואר הקיצוני של רוברט אלדריץ'. מכאן מתפתחת העלילה בפיתולים פרועים, זרועת הרס ומפזרת גוויות עד לסיומה הנמהר. הסרט מבוסס על רומן מאת מיקי ספיליין, גדול סופרי המתח לאחר מלה"ע השניה, שהבלש הפרטי שלו מייק האמר הוא גרסה יותר אגרסיבית מסם ספייד או פיליפ מארלו. בשנות החמישים הנבלים בספריו של ספיליין היו קומוניסטים או טיפוסים חתרנים, אבל אולדריץ' פשוט עשה מזה מה שהוא רוצה: משל פוליטי על ימי המקארתיזם והפארנויה הגרעינית. הוא קיבל תקציב נמוך, אפס כוכבים ומעט ימי צילום אבל עם סגנון חריף, מצלמה אלכסונית, קלוז אפים קרובים, וכל הארסנל של הפילם הנואר – הוא יצר מותחן שאי אפשר להסיר ממנו את העיניים: מתעתע, זריז ומפתיע (ובמידה מסוימת נראה כמו גרסה מוקדמת של "מזימות בינלאומיות").