התחרות + אהבותיה של בלונדינית

סרט הביכורים של פורמן מורכב משני סרטים קצרים שביים והורכבו יחדיו. הראשון מציג תחרות בין תזמורות כלי נשיפה, שנחתכת למרוץ אופנועים. השני מתאר את האודישנים שעוברים מוסיקאים צעירים. כבר משלב מוקדם פורמן מתעסק במוסיקה (כמו ב”אמדיאוס”, “שיער” ואחרים) ובפער הדורות ומבחינה סגנונית משלב כאן בין חומרים דוקומנטריים לכמה סצינות עלילתיות שמבויימות ביד קלה. התוצאה מציגה את מה שיהפוך לסימן ההכר שלו: מבט המשלב בין אירוניה לחמלה, ושעשוי לבטא – לפחות כאן – ביקורת על השלטונות הקומוניסטיים. 

צ’כוסלובקיה, אמצע שנות השישים. במפעל הנעלים יש 2000 פועלות וכדי להקל עליהם מבקש המנהל מהצבא להעביר בעיר איזה גדוד חיילים לאיזה לילה. רובם מתגלים כמילואימניקית אבל אחת הפועלות, בלונדינית תמה, לוכדת את הפסנתרן של תזמורת הצבא. אחרי לילה משותף, היא מחליטה לבקר אותו בבית הוריו בפראג, רק כדי לגלות שהוא כבר קצת שכח מהענין. סרטו השני של פורמן הוא קומדיה רומנטית שיש בה חדות אבחנה, הומור אנושי וסימפטיה לאנטי גיבורים שרק מנסים לחיות את חייהם. “זהו סרט שאסור להחמיצו, לחובבי הקולנוע הפיוטי – זו הזדמנות לצפות בפנינה” (יצחק לאור, “הארץ”, 1.2.1980).