לילות כביריה
לפני “לה דולצ’ה ויטה” שיסמן כיוון חדש בקריירה שלו, חזר פליני לדמות שהופיע כבר בסרטו הראשון “השייך הלבן” — זו של זונת הרחוב כביריה. גם כאן בונה פליני את הסרט כרצף של אפיזודות, לכאורה נטולות קשר ביניהן, אך בהדרגה הן מצטברות ליצירה בעלת עוצמה רגשית שאי אפשר לעמוד בפניה, לא מעט בזכות הופעה הנהדרת של ג'ולייטה מאסינה.