לה דולצ’ה ויטה

סרטו הגדול של פליני הוא דיוקן חברתי של רומא ערב הבום הכלכלי, על סיפן של שנות השישים. באמצעות גיבור קל דעת, שחייו נעים בין הכאן ועכשיו לבין חיפוש אחר משמעות, ותוך שהוא בורא כמה מן הדימויים הנהדרים בתולדות הקולנוע – כמו זה של אניטה אקברג הפוסעת במזרקת טרווי – תרגם פליני את אי־הנחת והניכור המודרניסטיים של אמצע המאה העשרים ליצירה קולנועית מבריקה, רלוונטית, מסעירה. קיצורו של דבר, מדובר ביצירת מופת נהדרת שחבל להחמיץ.