לשמוח

הכינוי שניתן לסימפוניה התשיעית של בטהובן המלווה את העלילה, העניק לסרט הזה, שכל כולו פלאשבק אחד ארוך, את שמו. בזמן חזרות על היצירה לעיל, מקבל כנר טלפון המבשר לו על מות רעייתו בתאונה. הוא חוזר שבע שנים לאחור ובוחן את הקריירה המוסיקלית שלו (“אתה אגואיסט והמוסיקה עבורך היא אמצעי ולא מטרה”, מאשים אותו המנצח), את הפגישה עם אשתו, את תהליך ההתאהבות, ואת מהלך חיי נישואיהם. הציר הזה משמש את ברגמן כדי לבחון את האגו השביר של האמן, ואת כוחה המנחם של המוסיקה.