צ’ילה, 1948. סביב בריחתו של המשורר והסנטור הקומוניסט פבלו נרודה מידי קצין המשטרה אוסקר פלושנו, יצר פבלו לריין את אחד הסרטים הגדולים של השנים האחרונות. לריין מביא למסך שתי דמויות הפוכות: הראשון משורר בשל הנהנה מתמיכה עממית, ומולו בלש גאה וקצת טמבל. הנושא שלו הוא הפאתוס, ונרודה שלו הוא משורר שמודע לכוחו ועסוק במימושו: הערצה, נשים, מורשת – בקיצור, דמות הרבה יותר מורכבת מפלקט אידיאלסטי. פלושנו, שמנסה להכנס לראש של מושא הרדיפה שלו, עשוי לגלות שהוא לא יותר מדמות בתוך הראש הזה. לריין נהנה מאד להניע את שתי הדמויות האלו, ומציע לנו הרפתקאה קולנועית ותרבותית שיש בה שילוב מוצלח בין חוכמה, רגש ואירוניה.