שיתוף הפעולה השלישי של בוגרט ובאקול (אחרי "להחזיק ולאבד" ו"השינה הגדולה" ולפני "קי לארגו") הוא הסרט הייחודי שלפנינו. עלילת המותחן הזו מתחילה כאשר אסיר בשם וינסנט פרי נמלט מהכלא וזוכה לסיוע בלתי צפוי מאישה בשם איירין ג'נסן שמאמינה בחפותו ומסייעת לו להוכיח כי הוא לא אשם ברצח אשתו. העלילה עושה לא מעט פיתולים אולם זה לא העיקר בסרט הזה, שחלקים ממנו עשוים להתפס כמופרכים למדי. ההברקה האמיתית כאן היא שינוי הזהות שעובר פרי באמצעות ניתוח פלסטי שמשנה את פניו בערך באמצע הסרט. כדי לאפשר את החילוף הזה מצולם חלקו הראשון של הסרט מנקודת המבט של הגיבור, מבלי לחשוף את פרצופו, ורק בחלקו השני, לאחר הניתוח, הוא נחשף בהדרגה עם פניו של בוגרט. התוצאה מעניקה לסרט מימד ניסיוני, שמתכתב עם צורות קולנועיות שונות ועכשוויות מאד. זהו סרט חריג וחד פעמי שספק אם נעשה כמוהו וראוי ביותר לתשומת הלב.