יעקב צוקרמן, המוכר כג'קי צוקר, הוא מהמר כפייתי שלא מתבייש לרמות. כאשר הוא שוב עוזב "לתמיד" את הבית, מגיע מברק מאחיו שבפרנקפורט המבשר על מות אמם. בצוואתה ביקשה למצוא מנוחה אחרונה בבית הקברות היהודי של ברלין. הלוויה לא בדיוק נופלת בתוך התוכניות של צוקר; בטח לא כשהוא מגלה כי אחיו האורתודוכסי ובני ביתו (אשה פשרנית, בן קנאי ובת צאצקע) מתכוונים לשבת אצלו שבעה (גם זה בצוואה). לא סתם הם לא התראו 40 שנה ולא נראה כי דווקא עכשיו יגשרו על הפערים הרגשיים ויפשירו את היחסים. צוקר מבלה את השבעה במזימות התחמקות שיאפשרו לו להשתתף באליפות אירופה בסנוקר. עם כושר המשחק שלו, עשויות בעיותיו הכלכליות להיפתר אחת ולתמיד... הקומדיה של דני לוי עשויה בלי רגשי נחיתות, וגם בלי חנופה, נאותות פוליטית, או חשבון לאף אחד פרט לצופה. במקום צביעות הוא משתמש באירוניה ומשרטט בחום דמויות איתנות של בני אדם עם קונפליקטים אמינים ואנושיים שכ"א כאן יגלה בהם גם משהו משלנו. התוצאה: הצלחה כבירה בקופות בתי הקולנוע של גרמניה ושלל מועמדויות לאוסקר הגרמני.