יעקב צוקרמן, המוכר כג'קי צוקר, הוא מהמר כפייתי שלא מתבייש לרמות. כאשר הוא שוב עוזב "לתמיד" את הבית, מגיע מברק מאחיו שבפרנקפורט המבשר על מות אמם. בצוואתה ביקשה למצוא מנוחה אחרונה בבית הקברות היהודי של ברלין. הלוויה לא בדיוק נופלת בתוך התוכניות של צוקר; בטח לא כשהוא מגלה כי אחיו האורתודוכסי ובני ביתו (אשה פשרנית, בן קנאי ובת צאצקע) מתכוונים לשבת אצלו שבעה (גם זה בצוואה). לא סתם הם לא התראו 40 שנה ולא נראה כי דווקא עכשיו יגשרו על הפערים הרגשיים ויפשירו את היחסים. צוקר מבלה את השבעה במזימות התחמקות שיאפשרו לו להשתתף באליפות אירופה בסנוקר. עם כושר המשחק שלו, עשויות בעיותיו הכלכליות להיפתר אחת ולתמיד... לפני מלה"ע שפעה זירת הקולנוע הגרמני בהומור מתוצרת יהודית ולא מעטים ממאורות הקומדיה ההוליוודית הקלאסית הם בני דת משה שזה מקרוב באו למולדת החדשה (לוביטש, ויילדר, וגו'). בלי רגשי נחיתות, בסיוע הניסיון שצברת עם רוח גבית בצורת בתי היוצר של וודי אלן ומל ברוקס, מחדש דני לוי את ימי הזוהר - שום חנופה, שום נאותות פוליטית, שום חשבון לאף אחד פרט לצופה. במקום צביעות הוא משתמש באירוניה ומשרטט בחום דמויות איתנות של בני אדם עם קונפליקטים אמינים ואנושיים שכ"א כאן יגלה בהם גם משהו משלנו. התוצאה: הצלחה כבירה בקופות בתי הקולנוע של גרמניה ושלל מועמדויות לאוסקר הגרמני.