בושה

מוסיקאי ואשתו, שניהם מתוסכלים ורווי אלכוהול, חיים על אי בודד במנותק מהעולם, בלי טלפון, בלי רדיו. אבל אוירת המלחמה שממנה ברחו חודרת אל תוך קיומם המבודד ומנשלת אותם מערכי מוסר אוניברסליים – הידיים המעודנות שאחזו עד כה בכינור עושות שימוש באקדח. על רקע תנועות המחאה נגד המעורבות האמריקנית בוייטנם – ואחרי שתיקה ארוכה מצידו בנושא זה – יצר ברגמן מניפסט אנטי־מלחמתי. כהרגלו, נקודת המוצא היא יותר פרטית מפוליטית – יצר האדם רע מנעוריו וגם פאציפיסט כמו גיבורנו מסוגל לצלול אל לב המאפליה.