באמצע שנות התשעים יצא הבמאי לוי זיני לביים סרט על העיר שדרות. אז, לפני הקסאמים, צבע אדום ושינוי ההרכב הדמוגרפי שהביאה העליה מברה"מ, היתה שדרות לכר תוסס של פריחה תרבותית ומוסיקלית מלאת תקווה. זיני מתמקד בנקודת המבט של בני ובנות הדור השני להגירה, צעירים המבקשים להגשים את חלומותיהם תוך מערכת יחסים מורכבת עם ההורים ועם ישראל כפי שהם חווים אותה, ואגב כך לוכד שלושה גיבורים מקומיים שיהפכו לדמויות מפתח בתרבות הישראלית העכשווית: המוסיקאי חיים אוליאל, הסופר שמעון אדף ואשת הטלויזיה מירי בוהדנה. מרחק שלושה עשורים, "רק כך אני יכול לראות" הוא גלויה ממציאות אחרת - נאיבית, פתוחה ואופטימית.