אחד הביטויים המוכרים בענין הקולנוע טוען כי עלינו "להשעות את הספק", כלומר להניח לכל מה שאנחנו יודעים מהעולם ולהתמסר לחוויה וההגיון שמציע הסרט. אלא שהשנה פלוס החולפת המציאות עצמה דרשה מאיתנו "להשעות את הספק" ולקבל את החיים הכמעט-קולנועיים שהמגיפה יצרה עבורנו. במצב עניינים כזה, הקולנוע, שיש בו אמנם גיבורים מדומיינים אך עלילותיהם תפורות בסופו של דבר לפי תרשים נרטיבי מוכר, עשוי להתגלות כמקור של וודאות ונחמה.
השאיפה לנחמה היתה אחד הגורמים המנחים בבחירת סרטי פסטיבל הרסטורציות שנקיים החודש. חלק מן הסרטים שנקרין השנה כמו "חייו ומותו של קולונל בלימפ", "דודסוורת", ו"פעימות לב" אינן רק יצירות אמנות מעולות, שמפגינות בדרכים שונות את כשרונם של יוצריהם, אלא שיש בהם גם חגיגה של אהבה ושל הרוח האנושית ברגעים של שפל ומשבר. ואילו סרטים אחרים - "פנדורה וההולנדי המעופף", "בושידו", "עיניים עצומות לרווחה" או "הקבינט של ד"ר קליגרי" – מזכירים לנו שהקולנוע ידע בעבר ובוודאי ידע גם בעתיד להיות עז ומסעיר.
כאשר הצגנו במהדורה הקודמת את פסטיבל הרסטורציות תחת הכותרת "לגלות מחדש, להציג מחדש" (Rediscovered, Revisited), הציעה לנו ויויאן אוסטרובסקי, אחת מהתומכות והמייסדות של הסינמטק להוסיף גם את הביטוי "לחגוג מחדש" (Rejoice). נדמה כי אין הגדרה טובה יותר לימים אלו, ואנחנו מקווים שתצטרפו אלינו כדי לחגוג מחדש, את הקולנוע ואת החיים.
הטבה מיוחדת לתכנית ReFilm - 4 כרטיסים ב-100 ₪
