ביוני 1931, כאשר הסרט (האילם) "האישה הנחשקת" הגיע לאמריקה, נכתב בביקורת של עיתון 'וראייטי' כך: "הישגו של הסרט הגרמני הזה בכך שנתגלתה בו כוכבת קולנוע. מרלן דיטריך מתגלה כמתמודדת חזקה למוניטין בינלאומי... יש לה נוכחות ייחודית שמבהירה כי הנערה נמצאת במקום הנכון".
דיטריך נולדה בברלין ב-1901, קריירת המוסיקה והמשחק שלה החל בגיל צעיר ובשנות העשרים שלה – שהלכו יד ביד עם שנות העשרים "העליזות" של רפובליקת וויימאר - היא הופיעה ושיחקה בתפקידים שוליים. היא זכתה להצלחה גדולה יותר כאשר שילבה בין משחק ושירה – עם קולה הנמוך והנוכחות הדומיננטית - בז'אנר המיוזיקל. ההצלחה הגדולה הגיעה כאשר "התגלתה" על ידי הבמאי יוזף פון שטרנברג. שיתוף הפעולה בין השניים בסרט הקלאסי "המלאך הכחול" – בצוותא עם השחקן הגדול אמיל יאנינגס – הפך אותה לכוכבת בינלאומית, ובעקבותיו היא ופון שטרנברג יעברו להוליווד.
כאן המשיכה לעבוד עם פון שטרנברג בבלעדיות במשך חלק ניכר משנות השלושים. השניים חתומים על שישה סרטים יחדיו: "מרוקו", "הקלון", "ונוס הבלונדינית", "שנגחאי אקספרס", "הקיסרית קתרינה", "השטן הוא אישה". פון שטרנברג מעצב את דיטריך כאישה נוצצת, כובשת והחלטית. הוא משקיע מחשבה מרובה באימאג' ומשתמש בתאורה חלבית וקונטרסטית שמבליטה את תווי גופה ופניה לכדי אפקט חושני ודרמטי. כך, גם אם עלילות הסרטים הללו מלודרמטיות, והתסריטים מעט פריכים - הדימויים שמעצבים פון שטרנברג ודיטריך אדירים ונחשבים לקלאסיקה גם היום.
דיטריך היתה אמורה להיות התשובה של אולפני פרמאונט לגרטה גרבו והיא ידעה למקסם את הדימוי שלה כדי להשיג חוזים טובים במהלך שנות הכוכבות הראשונות שלה בהוליווד. אך בעבור בעלי הקולנוע היא הוגדרה כ"רעל בקופות", עם סרטים שלא הצליחו למשוך את הקהל. בסוף שנות השלושים, אחרי שורה של אכזבות, היא חוזרת למסך עם "דסטרי רוכב שוב", מערבון מענין בכיכובו של ג'יימס סטיוארט, והשילוב בין דיטריך "המושחתת" לסטיוארט "הטוב" – זוכה להצלחה רבה.
כאשר פורצת מלה"ע השניה דיטריך מקדישה עצמה לטובת המולדת החדשה. עוד בסוף שנות השלושים היא הקימה קרן לתמיכה בפליטים ובמהלך המלחמה היא מצטרפת למאמץ המלחמתי של בעלות הברית בגיוס אגרות חוב ובהופעה בפני החיילים בכל החזיתות, ששיאן בהגעתה עד לברלין החרבה.
לאחר המלחמה היא המשיכה להופיע בקולנוע אך בקצב הולך ופוחת. היא שיחקה בתפקידי משנה אצל טובי הבמאים: בילי ווילדר ("יחסי חוץ", "עד התביעה"), אלפרד היצ'קוק ("פחד במה") ואורסון וולס ("מגע של רשע") אולם את עיקר זמנה הקדישה להופעות על במה, כשהיא מככבת בלאס וגאס ובלונדון ואחר כך ברחבי העולם (גם אלינו הגיעה בתחילת שנות השישים, ובהופעתה שברה את החרם על השפה הגרמנית כאשר שרה כמה שירים בשפת אמה).
חלפו 30 שנה מאז מתה דיטריך אבל נדמה שהקסם שלה לא הועם. קווי פניה החדים, המבטא הזר, היכולת להביע תשוקה דווקא במבטים קרים, הנשיות החזקה – הגברית כמעט –שהעניקה לנוכחות שלה מידה של משיכה ורתיעה – כל אלו תרמו לכריזמה האדירה שלה. אך בעיקר, דיטריך הביאה להופעותיה מידה של מודעות עצמית ואירוניה. בכל סרט, בכל הופעה, אפשר לחוש באופן שבו דיטריך כמעט קורצת למצלמה ודרכה אלינו הצופים ומרגיעה אותנו בחצי חיוך.
לפני חודשיים, ביוני 2024, התקיימה בפסטיבל הגדול לקולנוע קלאסי בבולוניה מחווה לדיטריך תחת הכותרת "מרלן דיטריך – משבשת הקולנוע" (MARLENE DIETRICH – CINEMA DISRUPTED) המוקדשת לתפקיד של דיטריך בסרטים ומחוצה להם. ההגדרה של דיטריך כדמות משבשת תופסת היטב את המהות שלה כמי שתמיד חודרת לתוך העולם המוכר ומסיטה אותו ממסלולו, מביאה למסך פעם אחר פעם אישה עצמאית, שמתעקשת לשלוט בחייה ובאנשים שחולפים בהם. דיטריך נודעה ביכולתה זו גם בחייה האישיים – הן בפעילותה הפוליטית במהלך המלחמה והן ככוכבת שלא התביישה במיניות שלה וניהלה מערכות יחסים רבות עם גברים ונשים. השיבוש שדיטריך הציעה הקדים את זמנו, והוא עדיין מסעיר ומפתיע. התוכנית החודש היא הזדמנות טובה להנות מאחד האייקונים הגדולים של המאה העשרים.
התוכנית "מחווה למרלן דיטריך" פותחת את אירועי שנת המאה להולדתה של ליה ון ליר, מייסדת הסינמטק. ב-2004, כאשר קיבלה ליה ון ליר את פרס ישראל, ערך הסינמטק מחווה קטנה לכבודה שכללה כמה מן הסרטים האהובים עליה ובהם "המלאך הכחול", ממנו בחרנו לצאת למחווה למרלן דיטריך. בחודשים הקרובים אנו מקווים לקיים מחוות דומות לכמה מהיוצרים שהופיעו ברשימה.