במסגרת סדרת ההקרנות של מחזות מהתיאטרון הלאומי הבריטי, אנו מקרינים החודש (מרץ 2023) את "ציד מכשפות" של ארתור מילר. זו הזדמנות טובה לחזור לשיתוף הפעולה היחיד של מילר עם אשתו מרילין מונרו ולאחריו לצאת למסע קצר בעקבות הקריירה שלה. הסרט המשותף למילר ומונרו "יוצאי הדופן" (1961) נעשה בשעה שהנישואין שלהם קרסו ובמרכזו רומן בין גבר מבוגר לאישה צעירה וחסרת בטחון. ההופעה של מונרו בסרט חשופה ומרגשת, והעובדה שזו היתה הופעתה הקולנועית האחרונה, וגם הופעתו האחרונה של קלרק גייבל שכיכב לצידה – מוסיפה למיתולוגיה של הסרט.
מונרו פרצה לתודעה בתחילת שנות החמישים, כאשר כיכבה בשני סרטים מוצלחים "גברים מעדיפים בלונדיניות" ו"ניאגרה" (1953). הצלחתה זכתה לתנופה בזכות המגזין פלייבוי שפרסם צילומי עירום שלה. שני סרטים אלו גילו את הכשרון הנדיר שלה – מרקדנית קברט שיודעת להיות תמימות ונכלולית ועד לפאם פאטאל סקסית וחסרת סנטימנטים. בעיקר חשפו שני הסרטים עד כמה המצלמה מאוהבת בה. שורה של במאים מהשורה הראשונה – בילי ווילדר, ג'ון יוסטון, הווארד הוקס, אוטו פרמינג'ר - עיצבו את הדימוי של מונרו בעשור הזה כאשה האולטימטיבית – דימוי זוהר, שנעזר בשערה הצבוע לבלונד ובשפתיה המשוכות בליפסטיק אדום. אבל מונרו היתה הרבה יותר מאשר הנוכחות הפיזית הסוחפת שלה, ואולי המתח שבין הדימוי לבין האישה הוא שהביא להתמוטטותה, עד שנמצאה מתה בחדרה. ממרחק הזמן, נדמה שנותר בעיקר הדימוי, וזה חבל. כדאי להתוודע שוב לפנינים בקריירה הקצרה מדי שלה ולגלות שמונרו היתה שחקנית נהדרת שהביאה למסך – במיוחד בסרטים שבהם שיחקה נגד הדימוי ("יוצאי הדופן" או "ניאגרה") – עוצמה שקשה להסיר ממנה את העינים.