בחודש מאי עלתה הסדרה "צ'רנוביל" והציגה את השעות והימים לאחר התאונה בכור הגרעיני בצ'רנוביל. הצלחת הסדרה והדיון שעוררה נבעו בין השאר מיכולתה לתרגם לדימויים ויזואליים את האסון, ולהעניק לכותרות החדשותיות ולפרק ההיסטורי הזה מימד חדש, קרוב ואינטימי יותר. המתח והאימה של "צ'רנוביל" נבעו מן הפער בין דימויים אפוקליפטיים ששייכים לבדיון, לבין הידיעה כי מדובר על שחזור של אירועים אמיתיים.
תוכנית הסרטים הצנועה שנציג החודש יוצאת מעולם הדימויים שנוסח ב"צ'רנוביל" ומביאה יצירות שעוסקות באיזורי אסון דומים. אלו סרטים שמתעדים את הימים והשנים שאחרי האסון בפוקושימה, הירושימה לפני ואחרי הפצצה, או העיר פריפיאט שליד צ'רנוביל. אלו גם יצירות היפותטיות שמציגות את בריטניה על רקע מלחמת עולם שלישית או ישראל שאחרי המלחמה ("קלרה הקדושה"). עוצמתם של דימויים אלו הוא במחיקתו של האדם מתוכם, והאפקט המסתורי והמאיים שיש להעלמות הזו. ביטוי עמוק, מסקרן ומאתגר יותר מציג הסרט "הומו ספיאנס" – שמתחיל מהאזור האסור של פוקושימה ומתקדם לעבר מבנים ואיזורים נטושים בעולם כולו, כתוצאה ממשברים חברתיים וכלכליים. על אף הסיבות השונות בתכלית, הדימויים דומים למדי, ומעוררים מחשבה על מקומו של האדם בעולם והיקף השפעתו על הטבע.
