בעתיד הלא רחוק, ארה"ב נמצאת בשיאה של מלחמת אזרחים. פסע לפני כיבוש וושינגטון, עוזבים ארבעה עיתונאים את ניו יורק החרבה, וממהרים לבירה כדי לנסות ולראיין את הנשיא. סביב ציר העלילה הזה יצר אלכס גארלנד את המשל הדיסטופי שלפנינו. כמו בסרטיו הקודמים, גם כאן מתגלה גארלנד כיוצר מבריק ומחושב. הוא מוותר על עיסוק בסוגיות פוליטיות – שאותן הוא מותיר מעורפלות – ואינו מניח לצופיו לבחור צד. דרך עיניהם של גיבוריו העתונאים, הוא ממסגר את המלחמה כמציאות טרגית המחלצת ממשתתפיה תגובות מיידיות ולא רציונליות, ומייצרת דימויים עזים. התגובה לדימויים אלו, כפי שהם נחווים דרך פניהם של גיבוריו – חזקה במיוחד הופעתה של קירסטן דנסט – היא שנותנת לסרט את נפחו הרגשי. "במאה ה–21 מלחמות מצטלמות באופן דומה בכל העולם, ופתאום צופר אזהרה לארצות הברית השסועה מדבר בשפה נהירה לישראל המשותקת" (אורון שמיר, "הארץ").