אורי עושה טעות בצו הראשון ומספר את כל האמת - אמא שלו עברה לישון אצלו בחדר. אבא שלו עומד לעזוב את הבית והוא חושש שלא יצליח כמו כולם לצאת למסעות ולסחוב את האלונקה. הדבר היחיד שנותן לו נחמה זו הנסיעה המתקרבת של השכבה לפולין, למחנות הריכוז, שם ירגיש שייך ויוכל להפגין את ידענותו. אבל במציאות שבה הבית מתפרק זה לא כל כך פשוט. בשנה האחרונה שלו בתיכון ורגע לפני הגיוס יצטרך אורי להאבק ולמצוא מקום משלו בעולם, או לפחות להשיג חדר משלו. סרטו השלישי של מתן יאיר מציגה את אותן מעלות שאיפיינו את סרטיו הקודמים: דיוק רגשי, התבוננות כנה בחיי משפחה, ודמויות אותנטיות שאי אפשר להתנתק מהן. אלו מוסיפות לסרט הזה מעלה נוספת: מידה של הומור ואירוניה שהופכים את חווית הצפיה למתגמלת ביותר.