טלפון | 02.5654333
דוא"ל | contact@jer-cin.org.il
תמיכה טכנית לאונליין | 9377*
סינמטק אונליין | kupa@jer-cin.org.il
דרך חברון 11
ת.ד. 4399
ירושלים, 9108402
באוטובוס
34, 7, 78, 18, 71, 72, 74, 77, 38
חניון מלון הר ציון
חניון גן הפעמון
חניון מתחם הרכבת
אניטה לסקר־וולפיש היתה רק בת 17 כשהגיעה לאושוויץ. כשנשאלה מה היא יודעת לעשות, ענתה: "אני רק ניגנתי בצ'לו". "מצוין, יש לנו תזמורת", אמרו לה, וכך ניצלו חייה. יותר מ-70 שנה לאחר מכן חזרה בה לסקר־וולפיש מהחלטתה שלא לדרוך על אדמת גרמניה, ונאמה בפני חברי הבונדסטאג הגרמני. זוהי אחת הסצנות המרגשות בסרט המצוין הזה – והיא לא היחידה.
לסקר־וולפיש היא הגיבורה המרשימה של הסרט. הדמות המרכזית השנייה – קשה לקרוא לאיש "גיבור" – הוא וילהלם פורטוונגלר, המנצח הגאוני שהמשיך לשרת את המשטר הנאצי והיה ל"מוזיקאי מחמד" של גבלס והיטלר. סיפורם של השניים וקטעי הארכיון (באיכות מדהימה) המשובצים בסרט ממחישים את התזה המרכזית שלו, שלפיה המוזיקה מילאה תפקיד מרכזי במשטר הנאצי. במילותיו של חוקר המוזיקה נורמן לברכט: "זו החשיבה הבלתי נתפסת שלהם, שלפיה 'נאציונל סוציאליזם הוא תופעה תרבותית, ולכן אנחנו דורשים שיהודים ינגנו עבורנו לפני שאנו רוצחים אותם'".
