ישו נעצר באבולי

ב-1938 הוגלה הרופא הסוציאליסט קרלו לוי לכפר קטן בלוקניה שבדרום איטליה. זו הייתה דרכו של המשטר הפשיסטי להתמודד עם האידאולוג היהודי שהתנגד לשלטון. הרחק מאיטליה "המודרנית", מגלה לוי מחוז מנותק שמנהגי תושביו, החל מדרכם לעבוד את אלוהיהם ועד לשגרת היומיום, רחוקים לא רק פיסית אלא גם טכנולוגית ובעיקר רוחנית מכל המוכר לו. העובדה כי הוא רופא הופכת את האסיר לאישיות המפורסמת ביותר במקום, האיש אליו עולים לרגל כדי לטפל בילדים החולים שהשלטונות מזניחים. שהייתו של לוי במקום הופכת לאבן דרך בתפיסתו הפוליטית. פרסום זיכרונותיו על ימיו במקום יהפכו למסמך מטלטל באיטליה שאחרי מלה"ע השניה. על בסיס הטקסט הזה, שהתפרסם בשנת 1945 והיווה את אחת מזריקות העידוד לתור הזהב של "הניאו ריאליזם", ביים בשנת 1979 פרנצ'סקו רוזי את היצירה הזו. כמו בטקסט האוטוביוגרפי של לוי, גם כאן מוקדש מקום נרחב להתבוננות במקום ובתושביו - התבוננות שלה חלק ניכר באווירה המכושפת של היצירה. "ישו נעצר באבולי" הופק במקור כסדרת טלויזיה. ארבעת הפרקים קוצרו משמעותית כאשר הופצו לקולנוע האמריקאי בשנות השמונים. הגרסה שלפנינו חוזרת אל היצירה המקורית ומביאה את מלוא חזונו של פרנצ'סקו רוזי.