סביב סיפור חייו של וינסנט ואן גוך טווה מוריס פיאלה את הסרט הארוך והמרשים הזה, שעדיין, למרות שלל הביוגרפיות הקולנועיות מצליח להעביר את הקסם של התקופה ושל הצייר ההולנדי המחונן. פיאלה מביים את הסרט באורך רוח מבורך, ומתרכז בשלושת החודשים האחרונים והפוריים בחייו של ואן גוך, החל מהגעתו לכפר הקטן אובר-סור-וויס מצפון לפריס, ועד מותו ביולי 1890 לאחר שירה בעצמו. פיאלה עושה שימוש בנופים המרהיבים, מקפיד על משחק מאופק של שחקניו, מניע את העלילה בין שגרת היומיום של הצייר, ושומר על מידה של ריסון רגשי שאינה משרטטת את ון גוך כ"אמן מיוסר" או כדוגמא לדכאון קליני בפעולה. התוצאה היא יצירה אנושית וחכמה שדרך סיפור חייו של אמן בפעולה, מנסה להגדיר את מהות החוויה של "להיות אמן".