רעש לבן

ג'ק הוא פרופסור ל"לימודי היטלר", בבט אשתו מטפלת בקשישים וככל הנראה מכורה לתרופה מסתורית. ענן של חומר מסוכן מאלץ אותם ושאר תושבי העיירה להתפנות ומוביל את השניים ומשפחתם להתמודד עם העובדה שקיומם עתיד להגיע לסיומו מתישהו. זהו ציר העלילה פחות או יותר של הרומן של דון דלילו "רעש לבן" שיצא באמצע שנות השמונים ארבעה עשורים מאוחר יותר מעבד נואה באומבך את הרומן ומאפייניו נותרו רלוונטים: היפר-קפיטליזם, זיהום סביבתי וחרדת מוות. באומבך סוטה כאן מהגישה הנטורליסטית שלו לעבר עולם מסוגנן יותר, בהשראה מסוימת של דיוויד לינץ' אולי, אבל גם כאשר הוא מעבד את דלילו הוא בסופו של דבר נשאר באומבך המוכר (והאהוב, ואם לא אהוב אז לכל הפחות מוערך) – אמן שמתבונן בכנות בקשיים של חיי משפחה, ובחרדה שנוצר בעת החיכוך עם העולם. "ספקטקל מלא חיים ועניין" (פיטר ברדשאו, הגרדיאן).