לאור הגז

פאולה, זמרת אופרה מחוננת, נישאת לגרגורי. הם עוברים לגור בלונדון, בבית שבו התגוררה פאולה בצעירותה, עד שנרצחה בו דודתה, שגידלה את פאולה והיתה לה כאם. עכשיו מתחילה פאולה להרגיש שחושיה בוגדים בה, הזכרון מתעתע והיא בהדרגה מאבדת אמון בעצמה וממעטת לצאת  מהבית. התחושה שמשהו רע עובר על האישה הצעירה מעורר תשומת לב בשכנים ובבלש מהסקוטלנד יארד. הביטוי העכשווי "גזלייטינג" – הנדסת תודעה ביחסים בין אישיים - נולד מהסרט הזה – גרסה הוליוודית מוצלחת למחזה בשם זהה. הכל עובד כאן היטב: ההופעות של בויה וברגמן (שזכתה באוסקר), הצילום האקספרסיבי א-לה פילם נואר, והבימוי האלגנטי של ג'ורג' קיוקור – שמצליח לעטוף מותחן פסיכולוגי בתוך דרמה כמעט רומנטית. על אנג'לה לנסברי כתבו בהוליווד ריפורטר "הופעת בכורה מבטיחה ביותר". הקיצור: זוהי קלאסיקה של ממש שראויה גם היום לתשומת לב.