עיירה טכסנית שכוחת-אל, 1951. סוני ודווין הם שני תיכוניסטים שמתאהבים ביפיפיה של העיירה. היא מסובבת אותם על האצבע, הנערים מתבגרים ועד סוף השנה אפילו בית הקולנוע של העיירה ייסגר. המבט הנוסטלגי-מריר ששלח בוגדנוביץ' בתחילת הסבנטיז לעבר שנות החמישים היה רגע של הקלה עבור אמריקה, שהיתה שקועה בתוך ויאטנם ותנועת הנגד של הסיקסטיז. בוגדנוביץ' נעזר במתח שבין נעורים – עם שחקנים עזים כג'ף ברידג'ס וסיביל שפרד – לבין כוחה של המסורת, עם שימוש חכם במצלמה עם שוטים ארוכים בשחור לבן. זהו סרט על חלומות ועל קולנוע ועל הצער וההשלמה עם אובדנם.