עשור חלף מאז מותו של ג'קסון פולוק מנהיגה בשכרות ב-1956 ועד שהוא יזכה להכרה כאחד מענקי הציור האמריקאי, מי "ששבר את הקרח" עבור לא מעט אמנים. אמנם, הוא לא היה ון־גוך מספר שתיים, הוא זכה להכרה מסוימת בחייו, והיו לו תקופות מאושרות. כשלא שתה. ובעיקר היתה לו אישתו, לי קרסנר, שזיהתה את כשרון הציור שלו (ואת חוסר כשרונו לחיים חברתיים) ועזרה לו לשמור על קשר עם העולם. עבודת הבימוי הראשונה של אד האריס אמנם עשויה לפי מיטב החוקים התסריטאיים, אך היא מכילה את אותו דלק שבער גם אצל מושאו: ראשוניות ויצריות. האריס מביים באותה תנופה וחדווה שבה כנראה פולוק צייר, עם אותה הענות גורפת של החומר לבד. כל אלו הופכים את "פולוק" לאגרוף קפוץ, טעון רגשות, שזיכה את יוצריו לשלל שבחיה של הביקורת הבינלאומית.