מוות בוונציה

גוסטב אשנבך הוא סופר מכובד בגיל העמידה המגיע בראשית המאה לונציה - העיר שעצם הווייתה מסמלת גסיסה. כאן, לחופי הלידו, הוא מתאהב בצורה אפלטונית וחשוכת-מרפא ביופיו של עלם פולני המסמל עבורו את עוצמת הנעורים ואת התרבות היוונית שהוא מעריץ כל כך. הבשורה על מגיפת חולירע המאיימת על שלום השוהים בונציה, אינה מבריחה את הגבר המזדקן והוא בוחר להמשיך ולהשקיף מרחוק על מושא תשוקתו. היופי הנדיר והמקרי כמו גם המוות אליו מובילה האובססיה, מבטאים את חורבן התאוריות והנחות החיים שפיתח האינטלקטואל הפאתטי... הסרט מבוסס על רומן מאת תומס מאן. מאן הוציא את סיפרו לאור כשנתיים אחרי מותו של גוסטב מאהלר ולמרות ששינה את עיסוקה של הדמות המרכזית, לא התאמץ במיוחד להסוות את מקור ההשראה. ויסקונטי מבחינתו מעטר את "מוות בונציה" במוסיקה של מאהלר וחוץ מעצם ההרחבה הפילוסופית, לא שינה את רומן המופת.