הרמאים

אאוגוסטו קרלו ורוברטו מתפרנסים מנכלולים קטנים. לבושים בבגדי כמורה הם סובבים בין כפרים נידחים ומספרים לאיכרים סיפור שלא היה ולא נברא כיצד רוצח על ערש דווי התוודה אודות אוצר שקבר באדמתם. התמורה לאינפורמציה תהיה תשלום צנוע שישמש עבור מיסה לזכר הנרצח שגופתו הוטמנה ליד המטמון השדוד. בעוד אאוגוסטו מבטיח לבתו המתבגרת ממון להמשך לימודיה, קרלו נתון ללחצי אשתו הרוצה בעל עם פרנסה מכובדת. וכך, למרות העובדה שהם גוזלים מאנשים קשי יום, אי אפשר שלא לחוש חמלה כלפיהם וככל שהסרט ילך ויתקדם, תגדל גם קרבתנו אל הלוזרים הנצחיים הללו. בין 'לה סטרדה' זוכה האוסקר הזר ו'לילות כביריה', שני הסרטים שהוציאו את שמעו מחוץ לגבולות איטליה, עשה פדריקו פליני את מה שנחשב היום לאחת מאבני הדרך החשובות של הפרקים המוקדמים ביצירתו. גם אם לא מדובר ביצירה ניאו ריאליסטית מובהקת, 'הרמאים' קשור בטבורו לזרם שסחף את הקולנוע האיטלקי בעשור שאחרי מלה"ע השניה. בין המרכיבים הקומיים של התסריט, בינות לדמויות האנטי גיבור הטיפוסיות לו כל כך, נשתלים פה לא רק אלמנטים פיוטיים אלא גם אפלוליים שהופכים אותו נגיש גם עבור קהלים מתוחכמים בני זמננו. לשניים מהתפקידים הראשיים בחר פליני שני שחקנים אמריקניים מובלים (ברודריק קראופורד עדיין עם הילת האוסקר שבו זכה חמש שנים קודם לכן עבור 'כל אנשי המלך') שדובבו לאיטלקית כנהוג בקולנוע האיטלקי של שנות זוהרו.