לאחר מות האפיפיור, מתכנסים הקרדינלים לבחור את יורשו. מסתבר כי איש מהם אינו רוצה בתפקיד הנעלה. האחד מבינהם שמגלה הכי מעט התנגדות, נבחר בידיהם למשרה הנעלה. דובר הותיקן מכריז "הבאם פאפום" כלומר "יש לנו אפיפיור" אלא שגם מלוויל, קרדינל צנוע ובא בימים, חושש מן המשרה ונמלט רגע לפני הצגתו הפומבית. ראשי הכנסייה מנסים לשכנעו ולהסיר מעליו את חרדתו, ולשם כך הם מגייסים פסיכיאטר. אולי המפגש בין אלוהים לפרויד עתיד להוליד עוצמה רוחנית חדשה. בסגנונו הקולנועי המוכר שמשלב בין קלילות ושנינות לבין אבחנה אנושית דקה, מגיש נאני מורטי את הדרמה הקומית הזו, שעוסקת במחוייבות והתמסרות. אבל זהו בעיקר מישל פיקולי, שבגיל 85 זיקק את כשרונו לשיאים חדשים: "שחקנים ומורים למשחק לא ימצאו דרך טובה יותר ללמוד מאשר להתבונן כיצד הוא מבטא ענווה, חכמה, פחד ועונג פשוט באמצעות הדקות שבתנועות העינים" (ג'יי וייסברג, "וראייטי").