מטריות שרבורג + קלייר דרלינג

"מטריות שרבורג", אשר פרסם ברבים את קתרין דנב, מציג סיפור אהבה קלאסי: הרומן של ז'נבייב היפהפייה וגי הנאה נקטע לאחר גיוסו של האחרון; ובעוד שז'נבייב מרגישה שחרב עולמה, המציאות מוכיחה שלא כך הדבר. אבל מעבר לטרגדיה קטנה זאת, סרטו של ז'אק דמי הוא גם סיפור על מהות הפנטזיה הרומנטית ומשחקי התפקידים שמתרחשים במסגרתה. מסיבה זאת, דמי בורא עולם אגדה מלא בצבעים עזים ומוזיקה שובת לב, שבו השחקנים אינם דוברים את הטקסט אלא שרים אותו. אל מול חזיון פנטסטי זה, עולה בהכרח השאלה: מה האמת ברומנטיקה ומהי הבדיה?

בוורדרון, כפר קטן בצפון צרפת, זה היום הראשון של הקיץ וקלייר דרלינג מתעוררת כשהיא משוכנעת כי זהו יומה האחרון. אז היא מחליטה לרוקן את ביתה ולהעמיד את חפציה למכירת חצר. ביניהם ישנם מנורות טיפאני ואוסף שעונים. כל חפץ מהדהד זכרונות מחיים עמוסי חוויות. שיגעון זה מחזיר את מארי, בתה, שאותה לא ראתה במשך עשרים שנה. הכח של קתרין דנב היה תמיד במידה של מסתורין, וגם כאן ההופעה שלה רחוקה מן המובן מאליו, ומתאימה בדיוק לקולנוע של ז’ולי ברטוצ’לי שבסרטיה תמיד מנסה “לחשוף את המוסיקה שבחיים עצמם” (פוזיטיף).