חייה של ג'וזפין בייקר, הכוכבת השחורה הראשונה בהיסטוריה, היו סוערים בדיוק כמו הופעותיה על הבמה. היא נולדה בשנת 1906 במיזורי, בשיאה של ההפרדה הגזעית. בייקר הייתה זמרת ורקדנית, והסגנון הייחודי שלה, ששילב הומור וחושניות, הקסים במהרה את הקהלים הלבנים. בגיל 19 היא כבשה את לבבות הפריזאים במופע שלה, "הרביו השחור", וכך במות העולם כולו נפתחו בפניה. היא ניהלה אורח חיים נוצץ, והתרועעה בחוגי האליטה האינטלקטואלית והאמנותית. היא נחשבה לאייקון בעיני קולט, קוקטו ולה קורבוזיה, והייתה יריבה ראויה לזמרת מיסטנגט. כששבה לארצות הברית אחרי עשר שנות גלות, היא לא הייתה פופולרית במיוחד: בעיני חלק מהציבור הלבן היא הייתה שחורה מדי ולא מספיק אמריקאית, ובעיני חלק מהציבור השחור היא לא הייתה מספיק שחורה, והייתה קוסמופוליטית מדי. עם חזרתה לצרפת, היא זכתה להצלחה אדירה על במת הפולי ברז'ר בתקופת החזית העממית (תנועת שמאל אנרכיסטית בצרפת). כשהגיעה לאזור החופשי ב-1940, היא הצטרפה למחתרת הצרפתית והופיעה בפני צבאות בעלות הברית בכל חזיתות המלחמה. זמן קצר לפני שמלאו לה 70 היא הפיקה מופע רביו חדש בפריז, ונפטרה ב-12 באפריל, 1975, יום לאחר הבכורה. הסרט מציג צילומים היסטוריים בשילוב פרשנות דינמית.