גלים נסתרים

קיוג‘י, פעם רוצח שכיר והיום עוזר לשף במסעדה בהונג קונג, נאלץ לחסל את אהובתו, אשתו של בעל המסעדה, לאחר שהרומן מתגלה. כ“פיצוי“ שולח אותו הבוס לשיט תענוגות לפוקט. אלא שחדרו בספינה מתגלה כחור ועל הסיפון מסתובבות כמה דמויות חשודות שקיוג‘י כנראה יושב להן בכוונת. מן הגרעין העלילתי הזה בורא פן־אק ראטאנארואנג את סרטו האחרון, גם הוא משלב בין סגנונות קולנועיים, גם כאן נוכח המוות בצמידות להומור (בעיקר מרושע), גם כאן לאווירה יש מקום על חשבון התקדמות עלילתית בהירה. כמו שנוכחו מכותריו הקודמים — בעיקר זכור לטובה “חיים אחרונים ביקום“ — ראטאנרואנג מצליח לצלול לעומקן של דקויות בזכות הסגנון המינימליסטי שלו, ולחשוף כמה אמיתות פשוטות על הקיום. זה לא קורה ברעש וצלצולים אלא בסגנון מדוד ואירוני, לא מעט בזכות פניו הקפואות של הכוכב היפני אסאנו טדאנובו ומלאכת המצלמה הנהדרת כתמיד של כריסטופר דויל. “פילם נואר כמו שז‘אק טאטי היה מביים“ הגדיר זאת קירק האניקאט ב“הוליווד ריפורטר“.