על הבסיס הביוגרפיה שכתבה פריסילה פרסלי על חייה כזוגתו ואישתו של אלביס, יצרה סופיה קופולה את הדרמה שלפנינו. כמו בפרקים קודמים בפילמוגרפיה ("אבודים בטוקיו", "מארי אנטואנט"), גם כאן מתבוננת קופולה באישה צעירה - בני הזוג הכירו כאשר פריסילה היתה בת 14 - הכלואה בתוך ארמון של זהב ומבקשת לתאר ואת האופן שבו מתעצב עולמה הרגשי והחומרי. קופולה ממשיכה להפגין כאן בימוי מוקפד עם מצלמה ועיצוב שמסייעים במסירת מצבים רגשיים, כך ש"אם מתמסרים לתדרים הרגישים של קופולה", כותב דיוויד רוני ב"הוליווד ריפורטר", "התוצאה היא חוויה רגשית מספקת".