לא!

צ‘ילה, 1988. בעקבות לחץ בינלאומי נאלץ הרודן פינושה לקיים משאל עם על המשך שלטונו. יצביע העם “כן“ — ופינושה ישאר על כסאו, “לא“ — עוברים לדמוקרטיה. רנה הוא פרסומאי בכיר. פוליטיקה לא בדיוק בראש סדר העדיפויות שלו, אבל איכשהו הוא מתגלגל לקמפיין האופוזיציה — חבורה של שמאלנים מילטנטים שלא לגמרי בטוחים שיש להם סיכוי. במקום לנצל את 15 הדקות הטלוויזיונית שהוקצו לאופוזיציה על תשדירים מאיימים, הוא מחליט למכור את ה“לא“ כמו שמוכרים קוקה קולה: נופים יפים, לוגו צבעוני והבטחות לעתיד נפלא. ומה אתם יודעים — הפרסום עובד. הצלקת העמוקה שפער פינושה בחברה הצ‘יליאנית הולידה כמה וכמה סרטים מעולים. “לא“ מצליח לתאר את המאבק ברודן בצורה חדשה, הרבה פחות טרגית. אף על פי שמדובר בסיפור אמיתי לגמרי, יש בו את כל הסממנים של סרט מן המעלה הראשונה: נבל אכזרי, מתח, אתגר, דמויות מעוררות הזדהות, הומור וסיום שמשאיר קצת תקווה בלב.