סיפורה של נערה יהודיה בזמן השואה המצילה את נפשה גם על ידי דריכה על גוויות חבריה, עד למהפך הרגשי והאידיאולוגי שהיא חווה ביד אמן ע"י ג'ילו פונטקורבו. מי שאחראי בין השאר ל"קרב על אלג'יר" הנודע, פונטקורבו נולד באיטליה למשפחה יהודיה ובמשך שנים היה פעיל במפלגה הקומוניסטית, וגם כאן אי אפשר לפספס את הטון המרקסיסטי שעולה מבין השורות. גם את הסגנון הדוקו-דרמטי שלו קשה להחמיץ, כאשר את העלילה והדמויות הוא מכסה מאחורי וילון עבה מאד של ריאליזם מחוספס המעניק לכל תחושה כמעט דוקומנטרית. התוצאה היתה מועמדת לאוסקר הזר ב-1960 (והפסידה ל"מעיין הבתולים" של ברגמן).