סרטו המבריק של פאולו סורנטינו, אולי הגדול שבסרטיו, הוא דיוקן פרוע ומהנה של ג'וליו אנדראוטי. שבע פעמים עמד אנדראוטי בראש הממשלה האיטלקית ואת כל המשברים הפוליטיים והשמועות על שחיתות הצליח לעבור בשלום. קל היה להפוך אותו לדמות נלעגת או לעשות ממנו מפלצת של הפוליטיקה האיטלקית, אבל סורנטינו יותר מתוחכם מכך. כדי לאמר את שלו באופן הכי צלול, הוא משרטט דמות אנושית מורכבת ומניע סביבה גלריה של דמויות משנה. כל האמצעים הקולנועיים פועלים כאן בעוצמה: צילום יצירתי, עריכה קוהרנטית, תסריט גמיש והרבה הומור שנון, והשיא הופעה כבירה של טוני סרווילו – בזכות כל המעלות האלו, זוהי יצירה שתשאר בזכרונכם עוד זמן רב.