אינדונזיה היא המדינה המוסלמית הגדולה בעולם. הסרט מלווה אותנו אל תוך אחת מתוך עשרות אלפי הפנימיות לבנים ולבנות המציעות חינוך מוסלמי מסורתי. הצעירים והצעירות מתנתקים מן הבית ומקיימים קשרים מקוטעים עם המשפחות שלהם. אינטימיות אלטרנטיבית נבנית בין הלומדים ובין הלומדים למלמדים. ביחד הם מנסים לרכוש חינוך דתי החותר לשלום והבנה בין שונים ואחרים, לאור המורשת המקומית ולנוכח הקיצוניות הדתית הגוברת. הסרט נוקט בגישת זבוב על הקיר ועוקב בדיסקרטיות אחרי התלמידים והתלמידות ללא שיפוט או עין ביקורתית ומעביר דרך סגנון הסרט את גישת בית הספר לחינוך – לא מה לחשוב, אלא איך לחשוב.