לאחר פרידה, אשה צעירה מתרגלת לבדידות. היא כמעט ולא יוצאת מדירתה, מתקיימת מאכילת סוכר, וחוזרת וכותבת על הזוגיות שנסתיימה. כשהזמן החולף והסוכר אוזל, היא יוצאת לדרך. טרמפ במשאית, נהג פטפטן, עצירה לילית, ולבסוף ביקור אצל האהובה.
שנטל אקרמן, שהלכה לעולמה באוקטובר האחרון בגיל 65, היתה אולי הקולנוענית הגדולה ביותר בדורנו; במאית נדירה ונועזת שהותירה יצירות מופת כמו "ז'אן דילמן" ו"חדשות מהבית". "אני, אתה, הוא, היא", סרטה הארוך הראשון, הוא תיאור מזוקק של מצב נפשי. עם אמצעים קולנועיים נזיריים, מצלמה סטטית, אסתטיקת שחור-לבן מוקפדת וקצב מדוד משרטטת אקרמן הוויה של פרידה: הזמן שעובר, חוסר היכולת למלא אותו, החיפוש אחר מזור, המסע. התוצאה היא דיוקן אינטימי ורגיש שלוכד את הלב ומרתק את המחשבה.