אחד הנסיונות הנועזים והמקוריים ביותר לתרגם לשפת הקולנוע את הטרגדיה היוונית. פאזוליני מפרק את הדרמה של סופוקלס לגורמיה - הוא מפקיע את המחזה מההיסטוריה, משבץ אותו במיסגרת חלומית ובוחר בנקודת מוצא אישית. עפ"י עדותו אהב את אמו אהבה "כמעט מפלצתית" והעובדה הזו הותירה את חותמה על חייו ויצירתו. "אדיפוס המלך" שלו מהווה התנסות באנליזה עצמית באמצעות המיתוס. בניגוד למיבנה העלילתי המתוחכם של המקור, משחזר פאזוליני את השתלשלות העניינים עפ"י סידרם הכרונולוגי, תוך שתילת פרולוג ואפילוג המתרחשים במאה ה-20, ושימוש באסתטיקה מסוגננת המאיירת את העלילה העתיקה.