סרטו התיעודי של פליני עבור הטלויזיה האיטלקית מורכב משלושה פרקים. בראשון משחזר פליני את זכרונות ילדותו מן הקרקס, הן כמקום מפלט מבית הספר הקפדני של הכנסיה, הן כמוקד יראה מדמותם המאיימת של הליצנים הגרוטסקיים. בחלקו האמצעי מנסה פליני בסגנון כמו–תיעודי לחקור את דמותו ההיסטורית של הליצן באמצעות מפגש עם כמה מקשישי המקצוע. חלקו האחרון של הסרט הוא טקס אשכבה לדמות הליצן, אחרי 200 שנה בשירות התרבות. דרך פרקים אלו ממשיך המאסטר לעסוק בנושאים שמעניינים אותו, בעיקר על מקומה של הפנטזיה בתוך החיים, ועל המתח שבין הנשגב למגוחך.