סרטה של איסיר בוליין עוסק ב"אלימות במשפחה". בדר"כ נעלם הביטוי הזה, כאשר הוא מיתרגם למשוואה קולנועית, בתוך דידקטיות משמימה. אלא שהישגו הגדול של "קח את עיני" הוא ביכולתו להפוך את הסיטואציה המשפחתית לדרמה טעונת רגשות שנוגעת אל לב הצופים. העלילה נפתחת ברגע בו מחליטה פילאר לקחת את בנה הקטן ולעזוב את בעלה המכה. מכאן והלאה, דרך מפגשים עם האנשים השונים בחיי הדמויות: אחותה ואימה של פילאר, קבוצת התמיכה של אנטוניו, אנו למדים משהו על הכוחות הסותרים המניעים כל אחד מהם ומובילים את הגיבורים לחוסר מוצא רגשי ופיזי. איסיר בוליין מצליחה להוביל ביד בוטחת את סרטה השלישי, תוך שהיא מאמצת סגנון בימוי מרוסן ותוך הקפדה יתרה על כבודן של דמויותיה. ההופעה המדוייקת שהיא מקבלת מן האנסמבל שלה הם אלו שמאפשרים זאת והופכים את "קח את עיני" לדרמה משפחתית מצמיתה.