חמישה פרקים המתחוללים סביב לא פחות מ־15 בני אדם, כולם חגים סביב חנות טבק ברוקלינאית המנוהלת ע"י אוגי, הציר הסיפורי המרכזי. ויין ואנג מגיש סרט מענג המבוסס על התסריט הראשון של הסופר פול אוסטר. התוצאה היא חוויה יחודית שמזכירה ברוחה את תשבציו הקולנועיים המרתקים של רוברט אלטמן - במבנה האפיזודי של התסריט, בכמות הדמויות הראשיות (מגולמות ע"י כוכבים מהשורה הראשונה), באיכות המשחק והצילום, בשטף שבו נפרשות העלילות ועלילות המשנה, בבימוי המהוקצע ועוד. ממרחק של כמעט 30 שנה, "עישון" עדיין נוצץ כאחד הכותרים הייחודים שיצאו בשנות התשעים, יצירה שעיצבה במידה רבה את רוח הזמן, ובמבט לאחור נראית כמו מצבה נאה לעולם (ולניו יורק) שחרבו ואינם.