תפנית בדרכו הקולנועית של סרגיי אייזנשטיין. לא עוד המונים כגיבורי הסרט אלא אינדיוידואלים ודמויות טרגיות המעוצבות ע”י משימות היסטוריות. השנה היא 1242. בעוד הגייסות הרוסיים בולמים פשיטות מונגוליות ממזרח, פולשים ממערב אבירים טבטוניים. הנסיך אלכסנדר נייבסקי נבחר לעמוד בראש צבא ההגנה ובקרב ההיסטורי על העיר פסקוב הוא מביס את הכוח התוקפני. “הנושא שלי הוא פטריוטיזם” כתב אייזנשטיין ב־1938 כאשר צפה פלישה טבטונית מודרנית לארצו. “הסרט אמור לשמש אזהרה לכל מי שינסה לתקוף את מולדתי”. הסיגנון בו הוא בוחר אופראי ונסמך על הניגודים בין הקצב הויזואלי שלו ובין המוסיקה המקורית של פרוקופייף.