שדה עצי הליבנה

מרים היא ניצולת שואה, שאת השנים שאחרי המלחמה הקדישה לקריירה של בימוי קולנוע ועיתונות. במפגש ניצולים בפריז, היא זוכה בכרטיס נסיעה לקרקוב. המפגש המחודש עם פולין ובמיוחד עם אושוויץ, גורמים לה להתעמת עם זכרונות נעוריה ולתהות כיצד היה לה הכוח לשרוד את החוויה הנוראה הזו. כמו ביצירות הפיוטיות של בן זוגה, גם כאן עושה לורידן־איוונס שימוש במצלמה כבמכחול, ואת המשקל העיקרי של האוטוביוגרפיה הקולנועית הזו היא משעינה על המתח בין הגיבורה למושא מבטה. כל עולמה של מרים נפרש לפנינו דרך האופן שבו פניה מלמדות אותנו על תחושותיה מול המקום והזכרונות שהוא מעורר.