חינוך פריזאי

אטיין עוזב את ליון ועובר לפריז כדי ללמוד קולנוע בסורבון. הוא מותיר מאחור את החברה, מתמקם בדירה עם שותפה מסקרנת ומתוודע לצעירים אחרים שהגיעו לעיר בעקבות התשוקה לקולנוע. בין טקסטים של פלובר ופאזוליני, כשברקע באך ומאהלר, הם מתמודדים עם שברונות לב, דילמות מוסריות, ותשוקות מיניות. “חינוך פריזאי” מציע מבט כן, מהורהר ואולי גם אירוני על התנופה, האידאלים והנאיביות של סטודנטים (לאמנות ובכלל). זה אולי נשמע בנאלי, אך ז’אן־פול סיווראק “חומק בחוכמה מכל הקלישאות ועוסק באופן מורכב, חכם ומקורי בשלל שאלות ומתחים.” (אבנר שביט, “וואלה”).