הכייס

מישל, מתוך שיעמום וסקרנות, גונב ארנק. הצלחה ראשונה זאת מעודדת אותו להמשיך. במקביל הוא פוגש נערה המתאהבת בו... סרטו הארוך החמישי של ברסון משרטט היטב תמה מרכזית ביצירתו: הגאולה הרוחנית מושגת רק במחיר של סבל ולעיתים גם חטא. סרט מסתורי ופרדוקסלי בו התיאור הפיזי (עבודת הידיים של הכייס למשל) אינו אלא צוהר למטאפיזי. “מבחינה ויזואלית, אסטית ואתית זהו סרט נפלא. זכרו את המשפט החותם את הסרט — ‘הו ז‘אן, איזו דרך מוזרה הייתי צריך לעשות עד אלייך‘ — זה הכל, לא צריך להוסיף דבר“ (שנטל אקרמן).