ראשון | 10.11.24

שעה פריטים
All day
 
5pm
8pm
20:00
סגור
לתכנית החודשית

ReFilm - פסטיבל רסטורציות 2023

לגלות מחדש, להציג מחדש, לחגוג מחדש את אוצרות הקולנוע

במשך מעל למאה שנה, הקולנוע נסמך על חומר גלם פיזי, הפילם, אותה רצועת צללויד ארוכה שעליה הוטבעו התמונה והפסקול. מאחר והפילם הוא חומר פיזי ומתכלה – סרטים רבים לא היו נגישים. העותקים ששרדו היו באיכות ירודה: שרוטים, דהויים ולעתים גם מקוטעים. אך בעשור וחצי האחרונים עובר הקולנוע מהפכה. הפילם מוחלף בקובץ דיגיטלי. כחלק מתנופת המהפכה הזו, נוצקים לפורמט החדש אלפי סרטים ישנים. כך נשלפים מארכיונים ברחבי העולם עותקי הנגטיב – המקור – שבו נוצרו הסרטים. עותקים אלו נסרקים לפורמט הדיגיטלי, עוברים תיקון וניקוי, התאמת צבעים ונארזים מחדש בפורמט ההקרנה החדש. השינויים הטכנולוגיים האדירים שעוברים על הקולנוע בעשור האחרון, המעבר מפילם לדיגיטל, מאפשרים להחזיר למסכים סרטים רבים ולהנגיש אוצרות מורשת לקהל הרחב. מהפכה זו מתרחשת עתה גם אצלנו בארכיון הסרטים הישראלי, שנמצא בשיאו של פרוייקט אדיר להמרת כל אוסף הקולנוע הישראלי (הכולל סרטים, יומני חדשות וסרטים ביתיים) לפורמט החדש, למען שימורו והנגשתו, שאת תוצריה המצטברים ניתן לפגוש באתר הארכיון.

שבוע הרסטורציות נולד מתוך כוונה להרחיב את המבט על עבודת הארכיון – כאן וברחבי העולם ולהציע מפגש לעתים מחודש ולעתים ראשון עם אוצרות קולנועיים מרחבי העולם. התכנית מחזירה למסך הגדול כמה מהקלאסיקות וסרטי המופת של האמנות השביעית וזוהי אפשרות יקרה מפז לצפות בסרטים אלו כפי שיוצריהם התכוונו שיראו אותם ובאיכות הטובה ביותר. 

כמדי שנה הסינמטק מפנה זרקור לתגלית קולנועית, אוצר נחבא. השנה אנחנו גאים להציג מחווה קטנה לבמאי האמריקאי מייקל רומר. 

מייקל רומר נולד ב-1928 בברלין. הוא הוברח לבריטניה, יחד עם מאות ילדי הקינדרטרנספורט ב-1939, מכאן עבר לארה"ב ב-1945 והחל ללמוד בהארוורד. "תמיד הייתי חריג": מהגר, בן לאם גרושה. באוניברסיטה גילה את הקולנוע – בברלין אסור היה ליהודים להכנס לקולנוע ובאנגליה היה פליט. הוא לא התרשם מהקולנוע ההוליוודי וביקורות נלהבות כתב על קורוסאווה, דרייר, ברסון. המעבר למאחורי המצלמה החל לא הרבה אחר כך בשיתוף פעולה עם מי שיהיה שותפו המקצועי בשנים הבאות רוברט יאנג. תחילה ביים עשרות סרטי הדרכה וחינוך, ואחר כך קיבל הזדמנות לביים סרט תעודה עבור NBC, שנגנז בשל התיאור הניאוריאליסטי של עוני. מכאן המשיך רומר לשייף את הסגנון הקולנועי שלו. ב-1964 הוא ביים את הפיצ'ר הראשון שלו "גבר לגמרי" (Nothing But A Man). עד היום נחשב הסרט ובצדק ליצירת מפתח, מפני שהיה אחד הראשונים שהתבוננו בכנות בחיי הקהילה האפרו אמריקאית בימי המתח הגזעני בדרום ארה"ב של שנות השישים. רומר הפעיל כאן את מה שיהפוך לסימן ההכר שלו גם בשני הסרטים הבאים: שילוב של התבוננות נעדרת קלישאות, שמעמתת את גיבוריו עם מכשולי החברה. הוא שמר על גישה אוהדת לגיבוריו אך נמנע מסנטימנטים מיותרים והתוצאה מהממת עד היום בישירותה ועוצמתה הרגשית. אך היא אכזבה את רומר שחש כי סרטו נכנע למסלול הקולנוע האמריקאי שבו הנחישות של הגיבורים מסוגלת להתמודד עם המציאות. סרטו הבא צולם בסוף שנות השישים, ותיאר את קורותיו של סוכן הימורים יהודי אחרי שהוא משתחרר מהכלא. התוצאה זכתה לתגובות צוננות בהקרנות ניסיון ורומר בחר לגנוז אותה. רק שני עשורים מאוחר יותר, כאשר עשה לה העתקה דיגיטלית ושמע את הטכנאי צוחק – חשב שאולי הסרט שווה משהו. הוא הגיש את הסרט לפסטיבלים של קאן וטורונטו ובאיחור של שני עשורים זכה "העלילה כנגד הארי" לפגוש את הקהל. סרטו השלישי "הנקמה שלי" הוא מלודרמת מנהגים שמתקיימת בתוך המציאות החברתית של ניו אנגלנד, ובמרכזה עומדות נשים שחייהן מטלטלים.

סרטיו של רומר מגלים יוצר מורכב וחכם: מתאימים לרגע ההיסטורי שבו הם נעשים, עם תסריטים הכתובים בשנינות וגיבורים שאינם מעוצבים בפשטנות. הצפיה בהם מעוררת תחושה של החמצה על יוצר מקורי וחד פעמי שהנסיבות ניווטו את הקריירה שלו לשוליים. בשנה האחרונה, בזכות הרסטורציות שלפנינו, הוא מקבל – בעשור העשירי לחייו – הזמנות נוספת להגיע אל הקהל. אל תחמיצו.

התוכנית יוצאת לפועל בסיוע חברת ההפצה The Film Desk, תודה מיוחדת לג'ייקוב פרלין על נדיבותו ואורך רוחו.

פסטיבל הרסטורציות הוא חגיגה של האמנות השביעית. זוהי הזדמנות למפגש עם סרטים מכל העולם – יצירות מופת שסוף סוף אפשר להקרין בעותק איכותי, סרטים חדשים שנוצרים על סמך סרטי ארכיון ישנים וגם סרטים נדירים שזוכים לפתע לתשומת לב וחושפים יוצרים וכיווני יצירה חדשים־ישנים. הקולנוע הוא אמנות צעירה, אך מסתתרות בה פנינים רבות: מוכרות יותר ופחות שתמיד מעניין לפגוש בהן. אנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו למסע מהנה ומפתיע אל אוצרות אלו, חלקם לגלות מחדש וחלקם לבקר מחדש. 

לבנה ומראה

בימוי: אברהים גולסטאן
| 125 דקות

כאשר נהג מונית מגלה כי נוסעת הותירה במושב האחורי תינוק קטן, הוא מבלה את הלילה בניסיון להפטר מהפעוט ומגלה לאורך הדרך את הסדקים העבים בחברה האיראנית וביחסיו עם זוגתו. בצילומי שחור לבן שנעים בין אקספריוניזם לנטורליזם שקט, מפגין גלוסטאן גישה סבלנית וקשובה לגיבוריו. המתח שבין המציאות הקשוחה לבין ההומאניות הזו מעניק לסרט את כוחו.

המוציא להורג

בימוי: לואיס גרסיה ברלנגה
| 90 דקות

קברן צעיר ורווק מוצא שידוך עם בתו של תליין זקן. תסריט שנון, צילום אלגנטי ואנסמבל בהופעות מדודות מצטברים לאחת הקלאסיקות הגדולות של הקולנוע הספרדי. זה סרט שנע כל הזמן קדימה, וכל כמה שהוא מצחיק הוא מנהל איתנו הצופים דיאלוג מוסרי שבמרכזו השאלה: איפה עובר הקו האדום בחיים.

חיים קשים

בימוי: דינו ריזי
| 119 דקות

דיוקן חברתי ואנושי של איטליה שבין סוף מלה"ע השניה ועד לאמצע שנות השישים, במעבר מפאשיזם, דרך המתח שבין קומוניזם לקפיטליזם ועד לעליית שלטון ההון. מה שנשמע מהתקציר לעיל כמו איזה דיון היסטורי, הופך בידיים של דינו ריזי לקומדיה מבריקה  – עם תסריט שנון ושפע מעמדים אירוניים – שנותרה רלוונטית לגמרי גם כיום.

תלמה ולואיז

בימוי: רידלי סקוט
| 128 דקות

שתי חברות יוצאות למסע של סופשבוע כדי להמלט מהשעמום של הגברים בחייהן. אי שם בארקנסו קורה משהו המשנה את חייהן ושממנו דרך חזרה. רידלי סקוט לקח את ז'אנר סרט המסע והמערבון והפך אותם על הראש. "תלמה ולואיז" הוא קלאסיקה שגם ממרחק של שלושה עשורים היא מהנה ומסעירה, כובשת את המצפון ואת הלב.

גבר לגמרי

בימוי: מייקל רומר
| 95 דקות

סביב הזוגיות בין פועל כפיים למורה צעירה, נולדת דרמה אדירה שמתארת את החיים של אפרו-אמריקאים בארצות הברית של הסיקסטיז. האהבה של הגיבורים לחיים והאומץ שלהם לעשות את הדבר הנכון הופכים את הסרט לחוויה מספקת רגשית ואנושית. אל תחמיצו.

צער גידול חיות

בימוי: הווארד הוקס
| 102 דקות

גרנט הוא חוקר דינוזאורים צונן, הפבורן היא יורשת קלת דעת. כשהוא פוגש בה רגע לפני חתונתו היא הופכת את עולמו לחלוטין. אחת הקומדיות הרומנטיות הגדולות בכל הזמנים - בזכות קצב האירועים המסחרר והנוכחות הסופר אלגנטית של שני כוכביה. בקיצור: קומדיה חיננית שכיף להתמסר לה.

אלפאוויל

בימוי: ז'אן-לוק גודאר
| 100 דקות

מלחמתם של הסוכנים החשאיים למי קושן והארי דיקסון במחשב אלפא 60 השולט על העיר העתידנית אלפאוויל. סרט מדע בידיוני שצולם ברחובות פריס ומהווה נבואה קודרת על עולם בו ישלטו מחשבים ורובוטים. "אלפאוויל" משתלב בסדרת סרטי הביקורת החברתית של גודאר, ותוקף את הטכנוקרטיה והניכר בחברה המודרנית.

אישי גודפרי

בימוי: גרגורי לה קאווה
| 93 דקות

משפחה אמריקנית אמידה מזמינה נווד לעבוד בביתה כמשרת וזה מתגלה כעשיר שבעתיים מהם. זוהי קומדיה שנונה שנעשתה בידי מי שנחשב לגדול המפרשים של קומדיית הסקרובול. יש כאן תסריט זריז, מצלמה דינמית והופעות כובשות של פאוול ולומברד. גם אחרי כמעט תשעה עשורים מדובר בסרט חכם ומהנה שכיף להתמסר לו.

מחווה למייקל רומר

העלילה נגד הארי | פניה של ישראל

112 דקות
העלילה נגד הארי - הארי פלוטניק יוצא מהכלא ומגלה שאף אחד לא מחכה לו. במקרה מתברר לו שיש לו בעצם שתי בנות, ואחת מהן עומדת להתחתן... זוהי דרמה אנושית מחוייכת, כמעט קומדיה, שבעזרת מצלמה חקרנית מגישה תמונה עזה של הזמן והמקום (ניו יורק, סוף הסיקסטיז) | פניה של ישראל - בשנת 1966 הגיע רומר לישראל כדי לערוך תחקיר לקראת סרט אודות מרטין בובר.  מהחומרים שצילם ערך לבסוף את 30 הדקות שלפנינו: תמונות קצרות מהמדינה הצעירה: עולים בנמל, דירות שיכון, חיי הקיבוץ וכן הלאה. זהו דיוקן אימפרסיוניסטי של מדינה בהתהוות.

זרם מעמקים

בימוי: קוזאבורו יושימורה
| 104 דקות

קיווה מייצרת קימונו ועניבות בעיצובים עדינים. אביה היה מעוניין לראות אותה נשואה, אבל היא דוחה את מחזריה, והגבר היחיד שכובש את לבה הוא מדען סולידי שאשתו על ערש דווי. זהו דיוקן של יפן אחרי מלה"ע שאת המתח בין מסורת לקדמה, בין רכות לישירות, מגיש כסרט יפה שמרעיד את העין ואת הלב.

בין מהפכות

בימוי: ולאד פטרי
| 68 דקות

מריה וזארה הן שתי סטודנטיות לרפואה בבוקרשט של סוף שנות השבעים. כשפורצת המהפכה האיסלמית באיראן, זארה חוזרת הביתה. הן שומרות על קשר במכתבים לאורך שנות השמונים, עד המהפכה שמפילה את צ'אושסקו. מסקרן ונוגע ללב הסרט, העשוי כולו מחומרי ארכיון, מאיר בצורה מקורית פרק היסטורי שהיה לא מזמן אבל נדמה רחוק מאד.

השיחה

בימוי: פרנסיס פורד קופולה
| 113 דקות

חוקר פרטי מיומן, שמבסס את פרנסתו על גזילת סודות הזולת, מקליט זוג צעיר. כאשר הוא מוצא כי חייהם בסכנה הופך הגבר הבודד מעורב בחייהם. בכשרונו הקולנועי הניכר, עם הופעה נהדרת של ג'ין הקמן, מצליח קופולה להגיש אלגוריה יפה על אחריותו המוסרית של אדם למעשיו. התוצאה מהפנטת ומסעירה גם היום.

מחווה למייקל רומר

נקמה שלי

בימוי: מייקל רומר
| 118 דקות

ג'ו בורחת מבעלה וחוזרת לעיירת נעוריה בניו אינגלנד. אבל גם שם מחכים משברים מעבר לכל פינה. זוהי דרמה משפחתית שמגיעה למחוזות מפתיעים. רומר מביים את שחקניו באיפוק רגשי שלא מסתיר את האכזבה והזעם שממלאים אותם, אבל משתמש בו כדי להציג את הקשרים בינהם בלי סנטימנטים.