הרחק מהבעיות שהעסיקו את ישראל והמזרח התיכון בשנה האחרונה ובוודאי בחודשים האחרונים, יפן מתמודדת לאורך שנים עם בעיות מסוג שונה: אוכלוסיה מזדקנת, קצב ילודה מהנמוכים בעולם, שמרנות חברתית ומגדרית, וכמובן שגרה של אסונות טבע. הקולנוע היפני, על המסך ומאחורי הקלעים, בוחן ללא הרף את הבעיות הללו המאיימות על עתידה של החברה היפנית.
לצד המאסטרים הקולנועיים שיככבו במהדורה הקרובה של פסטיבל אקי-נו, אשר שמותיהם כבר שגורים בפי הקהל הבינלאומי, כמו הייאו מיאזאקי, הירוקאזו קורה-אדה וריוסוקה האמאגוצ'י, שרק לפני שנה זכה בפרס האוסקר על "הנהגת של מר יוסוקה", נציג גם במאים צעירים יותר ומוכרים פחות המביאים קול אחר בקולנוע היפני. הבמאית הלא-צעירה ופחות מוכרת נאוקו אוגיגאמי בוחנת בסרטה "גלים" את התפקיד המסורתי של נשים בחברה היפנית השמרנית, ומבטאת את התסכול שהיא חשה גם מאחורי המצלמה כבמאית בתעשית הקולנוע היפנית. הבמאי דיישי מצ'ונאגה בסרטו מלא החן והאהבה "אגואיסט" מביא סיפור אהבה בין שני גברים ומתמקד במורכבות של אהבה זו עבור משפחותיהם והחברה. סרטו של קיי ציקאורה "היעדרות" - שסרטו הקודם "זהות זרה" הוצג ב"אקינו" 2019– מביט על קשיי הגיל השלישי ויחסה של החברה לאוכלוסיה המזדקנת דרך סיפור על בן שמתמודד עם אביו השוקע לדמנציה ויחסו כלפיו לאחר שנטש את המשפחה למשך שנים.
הקשיים של הגיל השלישי ביפן – מדינה שכמעט 30% מאוכלוסייתה הינה מעל גיל 65 – זוכים להתייחסות במספר רב של סרטים בפסטיבל העוסקים מחד בחרדה של ההורים לעתיד ילדיהם ומאידך בדאגה של הדור השני להוריהם המזדקנים. מבט חיצוני על החברה היפנית מספק השנה המאסטר וים ונדרס בסרט "ימים מושלמים". ונדרס מפלרטט לכל אורך הקריירה עם יפן ועם הקולנוע שלה, וסרטו החדש, העדין והיפהפה הוא כל כולו יפני – עד שנבחר לייצג את יפן באוסקר הסרט הזר. כמו בסרטיו הקודמים, ונדרס מבטא הערכה ופליאה מהתרבות היפנית, ועדיין הוא אינו חושש להביט ולזהות את עקשותה להתנהל על פי כללים של מעמד מגדרי וסוציו-אקונומי ואת הקשיים הנובעים מכך לתא המשפחתי המודרני.
עם כל המחוייבות והעמידה על המתחים החברתיים והערכיים, הקולנוע היפני ממשיך להציע חגיגה של יופי הפועל על החושים, דרך הצילום בנופים משתנים ומרהיבים, בקולינריה הנוכחת בכל סרט ובמבט הסבלני כלפי הלכות ומנהגים הייחודיים למדינת האיים.
צפייה מהנה
