שישי | 08.11.24

שעה פריטים
All day
 
4pm
16:00
5pm
6pm
18:30
8pm
9pm
21:00
סגור
לתכנית החודשית

שמי זרחין: בחירת הבמאי

 

עם יציאת סרטו החדש "חמדה", ביקשנו מהבמאי שמי זרחין לבחור תוכנית של סרטים אהובים עליו. התוכנית ונימוקיה לפניכם.
לצד תוכנית זו, נקרין את סרטיו המוקדמים והיפים "לילסדה", "מסוכנת" ו"הכוכבים של שלומי". "לילסדה" ו"הכוכבים של שלומי" עברו תהליך רסטורציה וזו הזדמנות לצפות בהם בעותקים דיגיטליים חדשים. "מסוכנת", יוקרן בעותק 35 מ"מ. זהו אולי הנועז והפחות מוכר מסרטיו של זרחין, אך במידה מסוימת הוא הקרוב ביותר לסרטים שבחר.

הלוואי ויכולתי כמותם  /  שמי זרחין

לרגל עליית חמדה, סרטי החדש, הציע לי נבות ברנע, מנהל התוכניות של סינמטק ירושלים, להרכיב קבוצה של סרטים "שהשפיעו עליך ושימשו לך השראה". אמרתי לו "זה לא עובד ככה, יש המון סרטים שאני נורא אוהב ושיש להם מקום משמעותי בחיי, כמו לכל אחד, אבל ההשראה, הדחף והתשוקה לספר סיפור באה מהחיים עצמם, מדברים שחוויתי, אנשים שהכרתי, חלומות שחלמתי, הרהורים, פחדים, משאלות לב ומה לא". "בסדר", אמר נבות, "אז בוא תבחר כמה סרטים שאתה נורא אוהב". החלטתי ללכת על מיוזיקלס, דווקא משום הכאב והעצב שהם מסבים לי.

אני מביט בהם אכול קנאה, ולא רק בגלל העושר של אמצעי היצירה שבד"כ מאפיינים את הז'אנר, כלומר תקציבים, אלא בגלל דרגת החופשיות שבלעדיה העשייה המיוזיקלית איננה אפשרית. החירות האמיתית מכבלי המציאותיות, השחרור המוחלט מעריצות הפסיכולוגיזם, ואני לא מדבר על פנטסיה או אגדה או עולמות ורודים נוטפים מאושר ושמחה, יש מיוזיקלס שמתנהלים בתוך מציאות קשה, רקע היסטורי מזעזע, לוקיישנים קיימים שאף נראה שאינם מריחים טוב, ודמויות פגומות ושבריריות שחייהן קשים ומעשיהן רחוקים מנחמדות או טוב לב (כן, אני בהחלט מתכוון ל"קברט", סרט הסרטים מבחינתי, אבל לא רק הוא). כן, כן, יש אפילו מיוזיקלס – רחמנא לצלן – שרחוקים כמרחק שמיים מארץ מהאפי-אנד... כך או כך, ורוד או אפור או שחור, הם מכוונים כולם ליצירת מהלך של מצב רוח, איזה תנועה רגשית שלרוב גם אינה "מנומסת" או "מאופקת", הדבר המופשט הזה שבדרך כלל חבוי במעמקי הסרט ועתה הוא נוסק אל חזיתו, קולנוע שמתנער ממסגרות הדרמה או הספרותיות כי במהותו המופשטת הוא דומה יותר למוזיקה ולמחול, קולנוע שמלחין את המציאות ובכך מבטא אותה עמוק יותר מכל אמירה ו/או דקלרציה, ואולי הכי פשוט ובריא להגיד – קולנוע שהוא קולנוע, ללא כחל ושרק.

לטקסט המלא>>>

לילסדה

בימוי: שמי זרחין
| 100 דקות

משפחה אחת מתכנסת לחגוג את ליל הסדר המסורתי ורק אחד חסר, יזהר, בן הזקנים שנהרג בפעילות צבאית. במשך יומיים מתערבבים סיפורי הדמויות זה בזה ויוצרים דרמה דחוסה ומסוחררת של אהבה, בגידה, געגועים, כעסים, צחוק, דמעות, שירים והרבה מאוד אוכל. "לילסדה" הוא אגדה של פסח, ובאגדה כמו באגדה - הכל יכול לקרות.

מסוכנת

בימוי: שמי זרחין
| 96 דקות

תאונת דרכים שינתה את חייה של צביה ישראלי, שחקנית תיאטרון מצליחה. האחראי לתאונה היה ישראל, ועתה ביום בו הוא משתחרר מהכלא, הוא מתייצב על מפתן ביתה ומבקש סליחה. סרטו השני של שמי זרחין הוא מותחן פסיכולוגי אפל ומצמרר.

הכוכבים של שלומי

בימוי: שמי זרחין
| 95 דקות

סרטו השלישי של שמי זרחין הוא קומדיה משפחתית טובת לב שבמרכזה אושרי, נער בן 17, שצריך לבחור בין שגרת החיים בעיירה הקטנה ובחיק משפחתו, לבין מימוש כשרונותיו כנער מחונן בפנימיה. 

סרט הסרטים, מה יש להגיד... תנועות מצלמה, תאורה ועריכה, כי אצל פוסי הקולנוע עצמו רוקד ושר - שמי זרחין

קברט

בימוי: בוב פוסי
| 124 דקות

1931, ברלין לפני המלחמה, עיר מקלט להתנוונות מוסרית ואי-בהירות מינית. זמרת האופרה האמריקאית סאלי בולס נפגשת עם האקדמאי הבריטי בריאן רוברטס למרות המיניות המבולבלת של בריאן, השניים נעשים למאהבים, אלא שהופעתו של נער שעשועים עשיר מסבכת את שניהם. הסרט זכה בשמונה פרסי אוסקר  (1973).

התיישבתי לצפות בו והתאהבתי מחדש, בעיקר בגלל הנאמברים המרהיבים המשלבים באופן וירטואוזי אנימציה ושחקנים חיים - שמי זרחין

מרי פופינס

בימוי: רוברט סטיבנסון
| 140 דקות
לונדון, ראשית המאה ה-20. שני ילדים שובבים מבריחים אומנת אחר אומנת. לבסוף נוחתת עליהם מרי פופינס, ומלמדת אותם כיצד להנעים את חייהם וחיי סביבתם. "מרי פופינס" מביא לשיא את הקסם של הקולנוע עם שילוב של מוסיקה, שירה, אנימציה והרבה רוח שטות. הקלילות והאווירה החיובית הפכו את "מרי פופינס" לחביבם של קטנים וגדולים לאורך שנים.
הגירסה הקולנועית של מילוש פורמן שגם אחרי עשרות צפיות היא שומרת על כוחה, מרעננת ומלהיבה כל פעם מחדש - שמי זרחין

שיער

בימוי: מילוש פורמן
| 121 דקות

צעיר אמריקאי העומד להתגייס בחפץ לב למלחמת ויאטנם, פוגש ערב גיוסו בחבורת היפים ניו יורקית ונסחף לעולם החופש, הסמים והעירום של ילדי הפרחים. פורמן הותיר במלואם את הקטעים המוסיקלים, תדלק אותם בתנופה קולנועית והתוצאה היא אופרת רוק אנושית ומרגשת. 

עשוי להפתיע את שוחרי המיוזיקלס שטרם ראו אותו או לפחות לרענן את רשימת האהובים עליהם... די בנאמבר של ג'ין קלי רוקד עם סקייטים (גלגיליות) כדי לרוץ לראות - שמי זרחין

תור האביב הגיע

בימוי: סטנלי דונן, ג'ין קלי
| 101 דקות

שלושה חיילים, החוזרים ממלה"ע השניה, נפרדים בניו יורק ומבטיחים להפגש כעבור 10 שנים. עשור חולף ואל המפגש המחודש הם מגיעים עם משא החיים על כתפיהם. זהו השיתוף הפעולה השלישי והאחרון בין דונן וקלי שמציעים מבט מפוכח על אמריקה פוסט המלחמה אך מציע מוצא דרך השילוב הנהדר של עלילה וקטעי מחול סוחפים

הסרט של רוב מארשל מפליא לשמור על רוחו של פוסי מחד ומאידך בונה עולם קולנועי מופלא, כאילו לא הייתה גרסת המקור התיאטרונית מעולם. ומעל לכל (ולמרות רנה זלווגר) – זה פשוט סרט מענג וסוחף ומקפיץ עד בלי די - שמי זרחין

שיקאגו

בימוי: רוב מרשל
| 113 דקות

שיקאגו, שנות ה-20 במאה הקודמת. רוקסי חולמת להפוך לכוכבת, אבל אז היא הורגת את המאהב שלה (טוב הוא לא היה ישר איתה). בכלא היא פוגשת את מושא הערצתה, שגם היא – כמו האסירות האחרות – מבלה מאחורי הסורגים בגלל גבר כזה או אחר. האם העו"ד בילי פלין יצליח לזכות אותן? העלילה הזו מובילה לשעתיים של מחזמר מרהיב, עם נוכחות מעלפת של שלושת הכוכבים וקלילות שהפכו את הסרט לקאלט.  

הסרט של רוב מארשל מפליא לשמור על רוחו של פוסי מחד ומאידך בונה עולם קולנועי מופלא, כאילו לא הייתה גרסת המקור התיאטרונית מעולם. ומעל לכל (ולמרות רנה זלווגר) – זה פשוט סרט מענג וסוחף ומקפיץ עד בלי די - שמי זרחין

שיקאגו

בימוי: רוב מרשל
| 113 דקות

שיקאגו, שנות ה-20 במאה הקודמת. רוקסי חולמת להפוך לכוכבת, אבל אז היא הורגת את המאהב שלה (טוב הוא לא היה ישר איתה). בכלא היא פוגשת את מושא הערצתה, שגם היא – כמו האסירות האחרות – מבלה מאחורי הסורגים בגלל גבר כזה או אחר. האם העו"ד בילי פלין יצליח לזכות אותן? העלילה הזו מובילה לשעתיים של מחזמר מרהיב, עם נוכחות מעלפת של שלושת הכוכבים וקלילות שהפכו את הסרט לקאלט.  

סרט הסרטים, מה יש להגיד... תנועות מצלמה, תאורה ועריכה, כי אצל פוסי הקולנוע עצמו רוקד ושר - שמי זרחין

קברט

בימוי: בוב פוסי
| 124 דקות

1931, ברלין לפני המלחמה, עיר מקלט להתנוונות מוסרית ואי-בהירות מינית. זמרת האופרה האמריקאית סאלי בולס נפגשת עם האקדמאי הבריטי בריאן רוברטס למרות המיניות המבולבלת של בריאן, השניים נעשים למאהבים, אלא שהופעתו של נער שעשועים עשיר מסבכת את שניהם. הסרט זכה בשמונה פרסי אוסקר  (1973).

עשוי להפתיע את שוחרי המיוזיקלס שטרם ראו אותו או לפחות לרענן את רשימת האהובים עליהם... די בנאמבר של ג'ין קלי רוקד עם סקייטים (גלגיליות) כדי לרוץ לראות - שמי זרחין

תור האביב הגיע

בימוי: סטנלי דונן, ג'ין קלי
| 101 דקות

שלושה חיילים, החוזרים ממלה"ע השניה, נפרדים בניו יורק ומבטיחים להפגש כעבור 10 שנים. עשור חולף ואל המפגש המחודש הם מגיעים עם משא החיים על כתפיהם. זהו השיתוף הפעולה השלישי והאחרון בין דונן וקלי שמציעים מבט מפוכח על אמריקה פוסט המלחמה אך מציע מוצא דרך השילוב הנהדר של עלילה וקטעי מחול סוחפים

זה סרט יוצא דופן ברשימה, הוא לא בדיוק מיוזיקל במובן המוכר, והוא גם לא ממש דרמה פוליטית או מלודרמה רומנטית... הוא פשוט הוא, סרט מיוחד... כוחו הגדול נעוץ במוזיקה של אסטור פיאצולה שאין דומה לה - שמי זרחין

טאנגוס

בימוי: פרננדו סולאנס
| 119 דקות

באמצעות הומור המגיע לא פעם עד אבסורד, משרטט פרנאנדו סולאנס תמונה קודרת של חיי חבורת גולים ארגנטינאים בפריז, המתכננת מופע בשם "גלותו של גארדל". במקום להסתפק במבנה נראטיבי קונוונציונלי, בונה סולאנס פרסקו סבוך בו נקשרים כל המרכיבים באמצעות המוסיקה והתמונות היפיפיות. (תרגום לאנגלית בלבד)

כרטיסים: 10 ₪ / מנויים: כניסה חופשית

חמדה

בימוי: שמי זרחין
| 125 דקות

אומנם קיים פער גילאים לא קטן בין ששי ואפי, אבל גם אהבה גדולה והומור השומרים עליהם מפני העייפות והייאוש. עד שיום אחד נקלעים לחייהם שני צעירים ואהבתם עומדת פתאום במבחן. 18 שנה לאחר "אביבה אהובתי" חוזרים ששון גבאי ואסי לוי לעבודה משותפת עם שמי זרחין ומביאים ב"חמדה" מפגן משחקי חד פעמי.