"נורמן", סרטו החדש, החמישי, של יוסף סידר, הוא הזדמנות טובה לבחון לרגע את הקריירה המתפתחת והמוצלחת שלו. ברנסאנס של הקולנוע הישראלי, שהחל לפני כ־15 שנה, יש ליוסף סידר מניות יסוד. "ההסדר", סרטו הראשון, היה לאחד משוברי הקופות הראשונים של העידן הזה. כבר בסרט זה נמצאים כל המרכיבים שיהפכו אותו לדמות משמעותית בתעשיה המקומית: עיסוק בשאלות יסוד של החברה הישראלית המזוקקות לקונפליקט פרסונלי של גיבוריו. ב"ההסדר" זהו המתח שבין ההלכה לממלכה, ב"מדורת השבט" – הקונפליקט שבין מנהגי השבט לתשוקות הלב, ב"בופור" – המאבק בין צייתנות להשרדות אל מול פיקוד צבאי אדיש. בסרטו הקודם "הערת שוליים", אולי האישי שבסרטיו, חקר את התסביכים המשפחתיים ביחס לכבוד ותהילה ציבוריים. סרטו הנוכחי, "נורמן" בודק את הרקמה האנושית שמסתתרת מאחורי הפוליטיקה.
וזוהי גדולתו של סידר: הוא מצליח לקחת עניינים ישראליים מאד, לזקק אותם למבנים דרמטיים, ולתרגם את אלו למוצרים קולנועיים מעולים. סידר הוא אמן הקולנוע המיינסטרימי במובן הטוב ביותר – בסרטיו פועלות דמויות מורכבות, המתמודדות עם דילמות אנושיות, ואלו מוצגות תוך שימוש אפקטיבי באמצעים הקולנועיים. היכולות האלו הפכו את סרטיו – כולם – לשוברי קופות מקומיים, ולמועמדים לפרסים ברחבי העולם. ההצלחה הלא מובנת מאליה הזו הופכת אותו לאחד מבכירי הבמאים שלנו, ואת סרטיו לאירועים תרבותיים של ממש. וכך, אנו גאים לארח את יוסף סידר וסרטו החדש להקרנת בכורה, בכדי לציין שנתיים בלי ליה ון ליר.
