פסטיבל הקולנוע האנתרופולוגי השמיני

בניית הסכר בלו מונטה באגן האמזונס בברזיל, הביא לעקירתם של 40,000 אנשים. הבתים שבנו, והכלכלות שניהלו, גוועו ונעלמו עם הנהר שהוסט. ההבטחות לחיים חדשים נפגשו בעיר אליה הועתקו – עם דחק, אלימות, ומצוקות העקורים האחרים. בשולי אלה נובטות גם תקוות ופעולות של מחאה ובנייה חדשה. 

בכפר קטן בלב טרנסילבניה, נעים התושבים בין דרכי חיים שעוצבו לפני מאות שנים, לבין האתגרים של המאה העשרים ואחת. בין חיים במשפחות מורחבות לבין בדידות, בין מאבק קיומי בבית, להבטחות במקומות אחרים. “מרעה חדש” מציע מבט ישיר, מפתיע ומהמם לעתים על אירופה של ימינו.

האם יש מקום באירופה המערבית למרעה מסורתי. האם המרחב הפתוח בהולנד יספיק לקיים את חלומותיהם האקולוגיים של רועה ומשפחתו, המבקשים לנצל אותו למרעה עכשווי- קלאסי. הפסטורליה שלהם נתקלת בקשיים כלכלים, תחרות גלובאלית, ועוינות מקומית. 

הסרט מלווה את אל חאג’ מוחמאדו, תעשיין מקאמרון, במשך עשר שנים. במהלכן הוא עסוק בין היתר בפרוייקט חייו – הקמת מתחם מגורים מפואר עבורו ועבור נשותיו וילדיו. התכנון והבנייה מחברים בין אפריקה, צרפת ואיטליה, שותפים עסקיים, אדריכלים ומעצבים, טעמים וחלומות. מי עשיר ומי עני? איה המרכז והיכן הפריפריה? 

לאדוארד קרטיס לא הייתה השכלה אתנוגרפית, אבל כן הייתה לו מצלמה. היא אפשרה לו מסע חיים בעולם אנושי ובסביבה טבעית שבמהרה יעלמו. הוא הותיר אחריו ארכיון חסר תקדים בהיקפו: 40,000 צילומים של ילידי אמריקה הצפונית משמונים שבטים שונים, 10,000 הקלטות של מוסיקה ודיבור, וסרט אחד שיותיר חותם עמוק.

דוריס חלמה חלום על הערסל שלה, במדבר גואירה שבקולומביה. הפרשנות שהוענקה לחלומה על ידי סבתה והשאמאן, מחוללים את הסיפור שבמרכז הסרט. דוריס יוצאת לבצע קבורה שנייה לבת דודתה, ובדרך נפגשת עם טקסים מוכרים ונשכחים, רוחות וכח מטריארכלי, חיים ומוות. “לאפו” מפגיש את צופיו עם חוויות חד פעמיות שכובשות את העין ומסעירות את הלב.

הנוכחות הסינית ביבשת אפריקה, מקבלת בסרט זה פנים מיוחדות. אלה פניו של יתום ממלאווי – אנוק אלו, המתחנך בפנימייה בודהיסטית ברוח הקונפוציוניזם. המשמעת, השפה, וההתנהלות מיובאים כולם מסין. זהו דיוקן מסקרן ומעורר מחשבה על חינוך וזהות בעידן של גלובליזציה.