סגור
לתכנית החודשית

מחווה למרסלין לורידן-איוונס

הקולנוע היה כלי נשק עבור מרסלין לורידן־איוונס, במאבק המתמיד שניהלה אל מול הזכרונות והשדים שלה. היא נעזרה במסך הקולנוע, בשוט ארוך בסרט “כרוניקה של קיץ” של ז’אן רוש ואדגר מורין, כדי לספר לראשונה את הסיפור שלה, על ילדה שנשלחה לאושוויץ בגיל 14 עם אביה שלא חזר משם. זה היה בשנת 1961, בשיאה של תקופת השכחה האילמת והשמחה.

ובעזרת הקולנוע, הסרטים, מאחורי המצלמה, הצליחה השורדת הזו לכרות ברית עם החיים, עם ההווה, עם המטרות הגדולות של בני דורה. היא גם כרתה ברית של אהבה עם יוצר הסרטים התיעודיים הגדול יוריס איוונס, שהיה לבעלה.

הם יצאו לצלם את “קו רוחב 17” בקווי החזית של מלחמת ויאטנם.

מאוחר יותר הם צללו למהפכת התרבות בסין, שם הם צילמו 14 סרטים – סרטים קצרים, ארוכים ובאורך בינוני, שאותם אצרו תחת הכותרת “איך יוקונג הזיז את ההרים”. מרסלין לא באמת היתה בטריטוריה לא מוכרת. מלחמה, השרדות והתנגדות היו חלק ממנה. אחרי שנלחצה בידי ההיסטוריה, היא חשה עתה שיש בכוחה להפעיל משקל כנגדה.

רק כשהיא מצויידת במצלמה ובתסריט של “שדה עצי הלבנה”, היתה יכולה מרסלין לשוב לבירקנאו, להחשף שוב למחנה שרצה במותה. זה היה בשנת 2003. “אני חיה!” צועקת הגיבורה מקצה נקודת תצפית נטושה. זוהי קריאתה הבלתי נשכחת של מרסלין לורידן־איוונס שעזבה אותנו לפני שנה, אחרי חיים של בלאגן נהדר.

Avec le soutien de la Fondation pour la Memoire de la Shoah

אירוע פתיחה

לפני ההקרנה, שיחה על מרסלין לורידן־איוונס וסרטיה

שדה עצי הליבנה

בימוי: מרסלין לורידן-איבנס
| 99 דקות

מרים היא יהודייה צרפתייה ניצולת שואה. שישים שנה לאחר כליאתה באושוויץ היא מחליטה לנקוט בצעד נועז, וחוזרת לשטח מחנה הריכוז כדי להתמודד עם העבר. באושוויץ היא פוגשת בעוד בן אדם המחפש תשובות: אוסקר, צלם גרמני צעיר, שסבו היה קצין אס אס. 

שיחה עם הבמאית דניאלה שולץ

אגדת הרוח | כלת הרוח

סרטו האחרון של יוריס איוונס מגשים את המטרה שהציב לעצמו לאורך שמונה עשורים של עשייה דוקומנטרית: לתפוס “את הפיוטי שמעבר למציאות”. זהו דיוקן קולנועי של אמן היוצא לצלם את הבלתי נראה – את הרוח. מה שנראה כמסע תיעודי פשוט מתגלה כיצירה בעלת עוצמה מפתיעה / כאשר יצאה מרסלין לורידן־איוונס לצלם את סרטה האוטוביוגרפי “שדה עצי הלבנה”, התלוותה אליה הבמאית דניאלה שולץ. 

שיחה עם הבמאי ז'אן־פייר סרג'נט

כרוניקה של קיץ | אלג’יריה שנת אפס

130 דקות

ז’אן רוש האתנוגרף חבר לסוציולוג אדגר מורין לעשות לראשונה סרט שמתעד מצבים קיומים־אנושיים של מעמד הביניים בפאריס 1960. כאן גם פגשנו לראשונה במרסלין לורידן איוונס, כאחת ממשתתפות הסרט – ודמותה החד פעמית, הכנה והישירה – היתה אחד השיאים של הסרט הקלאסי והמשמעותי הזה / בקיץ 1962 יצאו הבמאים לתעד את חבלי הלידה של אלג’יריה העצמאית. ברונו מואל, צלם הסרט, שהיה מוצב כחייל באלג’יריה בשנות החמישים, קבע “לצלם את העצמאות היה נצחון על האימה, השקרים והאבסורד”.

שיחה עם הבמאי איב ז'ולן

חיי הבלאגן של מרסלין לורידן איוונס | סיפורו של כדור

110 דקות

ב־2014 התיישבה מרסלין לורידן־איוונס לשיחה עם הבמאי איב ז’ולנד על במת “פורום דה אימאג’” בפריז. השיחה התגלגלה לאורך חייה של לורידן, החל מגירושה לאושוויץ בגיל 14 יחד עם אביה, שובה לפריז לאחר המלחמה והמעורבות שלה באמנות ובפוליטיקה מאז. התוצאה היא דיוקן חד פעמי. / כאשר הפעמון מצלצל בבית ספר בסין, מאיצה אחת המורות בתלמידים המשחקים בכדור להכנס לכיתה. אחד התלמידים מתקשה להפרד מהכדור ולבסוף בועט אותו מעל ראשה של המורה. למחרת מתכנסים התלמידים והמורים לשיחה כנה על התקרית.

קו רוחב 17

בימוי: יוריס איוונס, מרסלין לורידן
| 117 דקות

סרט תיעודי אודות חיי היום־יום בכפר ווין־לין וכפרים אחרים לאורך קו הרוחב ה־17, קו הפסקת האש בין צפון ודרום וייטנאם. התמונות הנקיות אך המזעזעות, קצב העריכה והסאונד הסינכרוני של ההפגזות הנמשכות ברקע, מעניקים לסרט את חשיבותו הסינמטוגרפית.